04/10/2019 – מועדון החמש מזמין לקבלת פנים כפולה לפיג'ו 505 ומיצובישי מונטרו במוזיאון ישראל.

מועדון החמש הזמין לקבלת פנים כפולה וחגיגית שנערכה ברחבת מוזיאון ישראל שבירושלים
לשני רכבים ששופצו על ידי חברי מועדון החמש:

פיז'ו 505 משנת 1989 ששופצה ע"י אהרון מעין.
מיצובישי מונטרו 1988 ששופצה ע"י אודי וויקוביץ'.

סדר הטקס:
– דברי פתיחה – קובי בן ניסן
– רקע היסטורי – קובי מילוא
– חשיפת הרכבים המושקים – אהרון מעין ואודי וויקוביץ'.

Peugeot 505 ,1989

לאירוע הוזמנו חברים מכל המפגשים, לכבד את המאורע ולהרים ביחד כוס לחיים לשנה החדשה.
ובעלי רכבי אספנות מהמותגים פז'ו ומיצובישי לתצוגה לצד הרכבים המושקים.

 

 

 

 Mitsubishi Montero, 1988

סקירה הסטורית מאת: קובי מילוא

פיג'ו 505 1989

פיג'ו היא אחת מחברות הרכב הוותיקות בעולם, והחלה את דרכה ב-1810 כמפעל משפחתי קטן לייצור מטחנות קפה. המפעל עבר בהמשך לייצור להבי מסורים ואח"כ אופניים. לאחר שארמאנד פיג'ו נפגש עם גוטליב דיימלר וחלוצי רכב אחרים, הוא שוכנע כי יש ביכולתו להיכנס לעסקי המכוניות והדגם הראשון ב-1889 היה כרכרה תלת-אופנית ממונעת קיטור. בשנת 1903 החלה פיג'ו לייצר גם אופנועים קלים, אותם היא ממשיכה לייצר גם כיום בהצלחה ניכרת. ב-1919 נפתח המפעל של פג'ו בסושו אשר במזרח צרפת, ושם הוא נמצא עד היום.

לאורך המאה ה-20 בנתה פג'ו את מעמדה כאחד מיצרני הרכב המובילים בצרפת ובאירופה כולה, ויצרה שלל דגמים מוצלחים בעיקר למעמד הביניים. הפיג'ו 201 משנת 1929, הייתה המכונית הראשונה שסומנה בשיטת הסימון של שלוש ספרות כשם הדגם, כאשר הספרה האמצעית היא אפס (סימן רשום של פיג'ו). בשנת 1974 רכשה פיג'ו 30% מחברת סיטרואן, והשתלטה עליה כליל ב-1976. החברה המאוחדת נקראת PSA‏ (Peugeot Société Anonyme), ושומרת על שני שמות המותג החולקים ביניהם מכללים רבים.

בישראל זכו דגמי החברה להצלחה יפה, כשהשיא היה בשנות ה-60 וה-70 עם ה-404 האגדית שקנתה לה מוניטין של נוחות ובעיקר אמינות, וגם בשנות ה-80 עם ה-205 המוצלחת.

את ה-404 ירשה ה-504 ששמרה על הקונספט של משפחתית גדולה עם נוחות נסיעה מצוינת למרות שלא היו בה שכלולים מכאניים יוצאי דופן. בשנת 1979 הגיע הזמן להחליף את ה-504, והתוצאה נקראה 505. זו שוב היתה משפחתית גדולה, מצד אחד שמרנית יחסית, אבל כזו שניצלה עד תום את המכלולים שלה תוך תכנון קפדני של מערכת המתלים. העיצוב התבסס על ה-305 הקטנה יותר, שפשוט "נופחה" בצורה פרופורציונלית ויפה. המכונית זכתה לשבחים רבים על נוחות הנסיעה והחזקת הכביש שלה. היא היתה מרווחת, נוחה, ואמינה מאד, תוך המשך המסורת של ה-404 וה-504 בתחום זה. עד היום יש לא מעט 505 שחורשות את כבישי אפריקה ופשוט לא מתקלקלות.

בשנת 1982 הצטרפה לחגיגה הסטיישן, שהיתה מעניינת בזכות מתלה אחורי שונה ובסיס גלגלים ארוך יותר, מה שהפך אותה למרווחת עוד יותר ופופולארית בקרב נהגי מוניות.
כמו דגמים אחרים של פז'ו, היו למכונית גרסאות רבות עם מנועים החל מ-4 בוכנות בנזין בנפח 1.8 ליטר ועד מנוע V6 בנפח 2850. היו כמובן גם מנועי טורבו-דיזל שהיו סוסי עבודה קשוחים ואמינים.
המכונית היתה הפז'ו האחרונה עם הנעה אחורית, ואת ההצלחה שלה כבר היה קשה לחברה לשחזר עם ה-405 הקטנה יותר וה-605 הגדולה.
יוצרו 1,350,000 מכוניות מדגם זה, בהפעלים רבים בעולם – הצלחה גדולה ומרשימה. הפז'ו505 היה נפוץ גם בארץ כרכב מנהלים או מונית מפוארת. אפילו הרמטכ"ל רא"ל משה לוי ("מוישה וחצי") נסע באחת כזו…

לא שרדו הרבה פז'ו 505 בארץ, ולכן היה זה עונג מיוחד לראות את המכונית של אהרון מעין שזכתה לחידוש נעורים ולהגיע למעמד אספנות. המכונית של אהרון מצויידת במנוע 2 ליטר, וגם בגיר ידני נדיר (רובן בארץ היו אוטומטיות), המאפשר נהיגה נמרצת וספורטיבית במשפחתית הגדולה שיודעת לאחוז היטב בכביש. ברכות לאהרון !

מיצובישי מונטרו 1988

מיצובישי היא אחת מענקיות הרכב היפניות ושייכת לתאגיד בינלאומי העוסק בתחומי תעשיה רבים. את עיסקי הרכב התחילה החברה כ"אפיזודה חד פעמית" עוד ב-1917, תוך ייצור רכב בעבודת יד וב-22 עותקים בלבד, אבל בשנת 1937 חזרה לתחום הרכב תוך יצור אב טיפוס בשם PX33, שהיה רכב ה-4X4 היפני הראשון והוא בעצם האבא הרוחני של המונטרו שאת פניה נקבל היום. במלחמת העולם השניה החברה כמובן גויסה ליצור כלי נשק, והזכור מכולם הוא מטוס המיצובישי ZERO האגדי, שעשה הרבה צרות לבעלות הברית.

לאחר המלחמה חזרה החברה לייצר מכוניות, ויחד עם כל תעשית הרכב היפנית התקדמה בנחישות עד למעמדה כיום כאחת מחברות הרכב היפניות המובילות. מיצובישי היה גם אחד ממותגי הרכב הגדולים הראשונים שהגיעו לישראל (אחרי סובארו, דייהטסו וסוזוקי) וזכורה הסיסמה "מיצובישי ויש בה הכל" – יחסית לסובארו הספרטנית ללאנסר היה איבזור מרשים והיא הפכה לכוכבת מכירות בשנות ה-90.

לחברה היתה תמיד נוכחות בשוק רכבי השטח, ואת סידרת הפאג'רו/מונטרו החלה לייצר בשנת 1982 והיא ממשיכה לייצר אותן עד היום. כמובן שצריך להסביר מדוע הרכב נקרא מונטרו בארצות דוברות ספרדית, והסיבה פשוטה – "פאחרו" בספרדית זה כינוי ל"מאונן"…

המונטרו שאנחנו מקבלים את פניו הוא מהסידרה הראשונה, שיוצרה בשנים 1982-1991. בתחילה יוצרה המכונית עם מרכב קצר ושתי דלתות, ושנה אחרי ההשקה יצא הדגם הארוך, 4 דלתות. למכונית היו מגוון מנועים החל מ-2 ליטר ועד 3 ליטר, 4 ו-6 בוכנות, בנזין או דיזל. החברה גם השתתפה עם המכונית בראלי פריז דקר, והיתה לה נוכחות באירועי ראלי שטח נוספים.

זו הפעם הראשונה שאנחנו מקבלים את פניה של מיצובישי אספנות. בשנת 1988 עדיין לא היה יבוא סדיר שלהן לארץ, והרכב של אודי הגיע ע"י דיפלומט שהשאיר אותו בישראל. זהו מונטרו 2 דלתות (מרכב קצר), המנוע הוא 2.6 בנזין עם 4 בוכנות, ונעילת דיפרנציאל מקורית. המונטרו משמשת את משפחת וויקוביץ לטיולים ולהנאה, ואנחנו מאחלים להם עוד הרבה שנים של כיף עם הרכב.

תמונות מהאירוע

צילום: רון אקרמן, רוני ברונר, ראובן מילון, רם מילון.

מתוך דף הפייסבוק של מועדון החמש.