מועדון הרכב והאספנות בישראל

Israel Classic & Collectors Vehicle Club

אודות FIVA

FIVA  – מי מה ולמה

רקע קצר למי שלא מכיר, למי ששכח ולכל השאר:

FIVA הן ראשי התיבות של: Fédération Internationale des Véhicules Anciens  (FIVA).

FIVA הינו הארגון הבינלאומי לרכבי אספנות. הארגון הוקם בשנת 1966 ומאגד בתוכו את המדינות שבהן קיימים מועדוני אספנים. מטרתה העיקרית של פיב"א היא לעודד את השימוש הבטוח ברכב מעל גיל שלושים בדרכים לטובתם הבעלים, חובבי היוקרה והציבור הרחב.

FIVA עוסקת בשימור כלי רכב היסטוריים כחלק חשוב מהמורשת התעשייתית ומנסה לקטלג כלי רכב היסטוריים רבים ככל האפשר.

FIVA מחוברת לאונסקו ושכנעה את הנציבות האירופית לקבל את העובדה כי כלי רכב היסטוריים מייצגים תרומה משמעותית למורשת התעשייתית שלנו.

FIVA פועלת להגנה על זכויות השימוש בכלי רכב היסטוריים אל מול החקיקה המשתנה בימים אלו.

ב-FIVA חברים ארגונים מ-71 מדינות, כאשר העיקרון הוא שבכל מדינה יש נציגות אחת לארגון. במדינת ישראל, הנציגות היא בידי מועדון החמש.

מבנה FIVA:

פרטים נוספים ניתן למצוא באתר FIVA:                                            https://fiva.org/en/

אילו אירועים שנתיים מאורגנים ע"י FIVA?

אירועים סדירים – Regularity Events

אירועים אלה הם בעלי אופי של סיור, עם אלמנטים של עניין תרבותי שבו המהירות הגבוהה ביותר או הזמן הקצר ביותר אינם גורם מכריע.

אירועי תיור – Touring Events

מדובר באירועים בעלי אופי לא-תחרותי עם אלמנטים בעלי עניין תרבותי. תוואי אירוע הסיור עשוי להיות חובה ומבוקר על ידי שימוש בנקודות בקרה. אם קיים סיווג, דירוג או ניקוד, הוא לא יקבע על ידי אלמנט התזמון.

Concours d'Elegance

באירועים אלה רמת השימור וההצגה של כלי הרכב יוערכו על ידי שופטים מוסמכים ע"פ סטנדרטים שקבע הארגון על פי הקוד הטכני של FIVA או קוד מוסכם אחר.

תערוכה – Static Show/Exhibition

אירועים שבהם כלי רכב מוצגים לחובבים ולציבור הרחב כדי לקדם את המורשת התעשייתית, התרבותית וההיסטורית שלהם.

 

מהו תהליך קבלת תעודת זהות של FIVA?

חלק מהסמכות הניתנת למועדון החמש כנציג FIVA היא היכולת לאשר זכאות לתג (תעודת זהות) FIVA לרכבים שעמדו במבחנים שנקבעו על ידי הארגון. התג ניתן לרכב ויש לחדשו אחת ל-10 שנים, או עם החלפת הבעלים.

עד לאחרונה, התהליך התנהל על גבי טפסים, שהינם טפסים תקניים בכל העולם. בטפסים ממלא בעל הרכב את פרטי הרכב. הטפסים נבדקים ע"י היועץ הטכני של הארגון ולאחר אישורם ייבדק הרכב ע"י צוות בוחנים חברי מועדון החמש, שעברו הסמכה לבדוק את הרכב ולאשר את זכותו לשאת את התג.

החל מהתקופה הקרובה (ולא יאוחר מרבעון שני של 2021) עובר תהליך הבקשה לתג FIVA מהפכה: הרישום יהיה דיגיטלי, כך שיתאפשר מעקב גלובלי אחרי כל רכבי האספנות הרשומים.

 

כאן המקום להבהיר שכל רכב אספנות יכול לקבל תעודת זהות ותג FIVA (ובתנאי שלא הוסב להנעה חשמלית). רשימת השינויים, השיפורים והתוספות הפרטניות מפורטת בטופס הבקשה. עד למעבר לשיטת הרישום החדשה סיווג הרכב נקבע בהתאם לכך – החל מדרגה A1 שניתנת לרכב מקורי לחלוטין, דרך A2, A3 וכדו'.
לאחר המעבר לשיטה החדשה הדגש יהיה על תיעוד הפרטים הטכניים של הרכב ושיטת הסיווג תבוטל.

מדוע זה כדאי?

חברותנו בארגון חשובה ואנו פועלים בכמה דרכים על מנת להעמיק אותה:

  • מכוניות בעלות תג FIVA יוכלו להשתתף באירועים ומסעות ייחודיים להן, וזהו תנאי סף לכניסה לאירועים רבים באירופה.
  • החברות מאפשרת הכרה בינלאומית ברכב.
  • בעתיד, כאשר יוסמכו חברים להיות שופטי FIVA, יקיים המועדון ראלי תחרותי לפי כללי הארגון.

דוגמא להשתתפות חבר במועדון החמש באירוע של פיב"א:

בשנת 2018 השתתף חבר המועדון שמעון חסיד עם ה-MGB שלו באירוע Tour Du Peloponnese (TDP) 2018 שנערך ביוון. מדובר באירוע שנתי המשלב יוקרה, אלגנטיות ובלעדיות עבור בעלי רכב קלאסיים. המשתתפים קיבלו ההזדמנות לנווט דרך מסלולים היסטוריים ואתרים מרהיבים ביוון. כמובן שתנאי להשתתפות היה הוצאת תעודת FIVA לרכב, ואכן ה-MGB של שמעון נושאת את התג בגאון.

 

וקצת חוויות של שמעון, ממקור ראשון:

חלומי על MGB לבנה החל בגיל 8 והתגשם בגיל 25. היום אני בן 54, ועדיין עם אותה אחת. עשיתי איתה לא מעט טיולים, בארץ וגם בחו"ל. נולדתי ביוון ואני מחלק עד היום את זמני בינה ובין ישראל, בחלקו עם ה MGB. לאור זאת, השתתפות באירוע מעין זה ביוון, לא נפל Out of the blue.

הרעיון להשתתף במירוץ עלה כשביקרתי במפגש של מועדון הקלאסיות באתונה. פגשתי שם את המארגן ובשיחת טלפון לארץ לחברי הטוב אהרון, הוחלט שהולכים על זה. ההרשמה נסגרה במקום ועם חזרתי לארץ התחלנו בהכנות. ברכב בוצעו בדיקות, החלפת בלמים קדמיים ואחוריים למשופרים, חיזוקים, כיוונים, צמיגים חדשים. 

האוטו הועמס על אנית משא בחיפה והגיע כעבור 3 ימים בנמל לאווריו, מזרחית לאתונה. 10 דק' התקשקשות עם פקיד המכס המשועמם וכבר אני בדרך לעיר.

חצי האי הפלופונזי בדרומה של יוון היבשתית הוא אזור של טבע פראי המאוכלס בדלילות. הכבישים צרים עם נופים מרהיבים. לצערנו, המיקוד במטרה – הגעה במועד לנקודות הבקרה והלו"ז הצפוף של האירוע (1,300 ק"מ בכבישים הרריים, צרים ומפותלים), לא אפשר לנו ליהנות מהמראות. אך גם לזה נמצא לבסוף פתרון…

באירוע, שהיה מאורגן למופת ומתואם מול הרשויות (מועצות מקומיות, משטרה וכו'), השתתפו כ-40 צוותים, רובם המוחלט מחוץ ליוון. כל המשתתפים הגיעו בנהיגה ממדינות כמו אנגליה, הולנד, איטליה, בלגיה ועוד. היה גם זוג שהטיס את ה MGA שלו מקנדה.

המארגנים העבירו תדרוך מקצועי וברור, נגעו בכל פרט ופרט והסבירו את הכללים המורכבים, למרות שרוב המשתתפים היו כבר מתורגלים באירועים מוטוריים מסוג זה.

רכב עם לוחיות זיהוי ישראליות בהחלט נתפס כ"אטרקציה" בקרב המשתתפים ובקרב הצופים בנקודות ההזנקה והסיום. נשאלנו הרבה שאלות ברוח טובה ומפרגנת, למעט מצדם של שני משתתפים אנגלים (בעלי MGB ו-MGC) שכנראה עדיין סוחבים צלקות משפחתיות מהשירות הצבאי של אבותיהם בפלשתינה המנדטורית…

האירוע התנהל בהקפדה מדוקדקת על כללי ה-REGULARITY , כולל כל האמצעים הנדרשים – ספר דרך, אפליקציות למדידת זמן/מרחק, מרשלים קשוחים ולא מתפשרים – בחלקם סמויים למניעת "קיצורי דרך" –  וניקוד קפדני. בסוף כל יום התקיים סיכום ותדרוך על היום המחרת ופורסמו המיקומים של כל צוות, שכלל כמובן נהג + נווט.

האירוע עבר בסדר מופתי, עם מכוניות מעניינות וצוותים שהקפידו על אווירה ספורטיבית וחברית (מחוץ למסלול) למרות התחרותיות והמתח שהיו חלק מהמשחק.

הגענו למקום ה 12 והמכובד מבחינתנו. זה היה מרוץ ה-REGULARITY הראשון שלי, ושגינו בכמה אי-הבנות בסיסיות ביום הראשון שהורידו לנו ניקוד. בהמשך גישרנו על הפער, וסיימנו מרוצים מהתוצאה, אך בעיקר מההשתתפות.

והפתרון לנופים? לאחר המירוץ, האוטו נשאר באתונה. חודש לאחר מכן, חזרתי לשם עם אשתי, לקחנו את האוטו ונסענו לעשות את אותו המסלול, עם תוספות, והפעם ללא מיקצים, מרשלים, לוחות זמנים וסיפורי דרך…

והאוטו? עדיין ביוון, מחכה לטיול הבא.

 

 

 

דילוג לתוכן