01/07/2011 – קבלת פנים לשברולט קורבייר שנת 1968 של ליאור ברוך, בהיכל הספורט נוקיה.

מועדון החמש הזמין לקבלת פנים
לשברולט קורבייר מונזה קופה משנת 1968
שיובאה ע"י חבר מועדון החמש ליאור ברוך

קבלת הפנים התקיימה ברחבת החנייה של היכל הספורט נוקיה,
נאום פתיחה וברכות – יו"ר מועדון החמש, נחום קדמיאל,
סקירה היסטורית – קובי מילוא.

לאירוע הוזמנו בעלי רכבים מתוצרת שברולט מכל שנות הייצור
(גם אלה שאינם חברים במועדון החמש)

האירוע בחסות חב' קאר איסט בע"מ מקבוצת לובינסקי
יבואנית רכבי MG בישראל

1968 Chevrolet Corvair Monza

סקירה הסטורית

מאת קובי מילוא

 

שברולט הוא ללא ספק המותג המזוהה ביותר עם המכונית האמריקאית, והשם הפך לחלק מהתרבות של המדינה העצומה הזו. הסיפור של שברולט קשור, איך לא, לאנשים ולאגו. היו-היה איש עסקים קשוח בשם וויליאם דוראנט, שבשנת 1908 הקים את תאגיד ג'נרל מוטורס, שרכש מייד את ביואיק, אולדסמוביל, קאדילק ופונטיאק. ב-1910 הודח דוראנט ע"י הבנקים שמימנו את עיסקאות הרכישה שלו, אבל הוא לא סלח ונשבע לנקום – ואיך נוקמים באמריקה – בעסקים. בשנת 1913 חבר דוראנט לנהג מרוצים שוויצרי-צרפתי בשם לואי שברולה, אותו הוא הכיר כשלואי נהג עבורו מכוניות מרוץ בביואיק. יחד הם הקימו חברה חדשה לייצור רכב, על שמו של שברולה. החברה הצליחה מאד, ושנים ספורות אח"כ רכשה את רוב המניות של ג'נרל מוטורס, עד שבשנת 1917 השתלט דוראנט באמצעות שברולט על ג'נרל מוטורס וחזר לתפקידו כנשיא החברה. אכן נקמה יפה. בינתיים, שברולט השתלבה כחטיבה ב-GM, והתמקמה כחברה שמייצרת מכוניות עממיות יחסית, להמונים. היא הפכה יחד עם פורד לסמל של החופש המוטורי בארה"ב, והפכה לחלק מהתרבות האמריקאית.

לאורך השנים, תרמה שברולט חידושים לא מעטים לעולם הרכב – תיבה אוטומטית ראשונה במכונית זולה יחסית בשנת 1950, מכונית ספורט ראשונה מפיברגלאס בייצור סידרתי, הקורבט, בשנת 1953, מנועי ה-V8 Small Block בשנת 1955, וטנדר נמוך, אל-קמינו, בשנת 1959.

באותה שנת 1959, יצאה שברולט עם הקורבייר, המכונית האמריקאית הראשונה בייצור המוני עם מנוע אחורי וקירור אוויר, שהיתה התשובה של שברולט למכוניות האירופאיות שהחלו לשטוף את כבישי אמריקה במאות אלפיהן, ובראשן הפולקסוואגן הקטנה. הקורבייר היתה אמנם קומפקטית במונחים אמריקאיים, אך היתה גדולה בהרבה מהחיפושית. כמו בחיפושית, המנוע היה בוקסר אחורי מקורר אוויר, בנפח של 2.4 ליטרים ושישה צילינדרים. המכונית גם צויידה במתלה האחורי העצמאי, שאמור היה לשפר את נוחות הנסיעה. הקורבייר הוצעה במגוון רב של גרסאות ודגמים – 4 ו-2 דלתות, דגם פתוח ואפילו מין מיניוואן. הרכב שאנחנו מקבלים את פניו הוא המונזה קופה בת שתי הדלתות, שקרצה לפלח הספורטיבי יותר.

הקורבייר סבלה מיחסי ציבור בעיתיים לאורך שנותיה – המכונאי האמריקאי הטיפוסי לא ידע איך מתמודדים עם רכב שכזה, והלקוחות לא שמו לב שיש להקפיד על לחץ אוויר שונה בגלגלים האחוריים. כתוצאה מכך, לא מעט מכוניות נטו לסבסב ולזרוק זנב, תוך גרימת תאונות. בשנת 1965 פרסם ראלף ניידר את ספרו “לא בטוחה בשום מהירות” (unsafe at any speed), שהיה מין מאניפסט נגד יצרני הרכב האמריקאיים שלא משקיעים בבטיחות הרכבים. הקורבייר היתה "כוכבת" הספר… בשנת 1965 הוצג מתלה אחורי חדש (שנלקח למעשה מהקורבט…) ששיפר בהרבה את התנהגות הכביש של המכונית, אבל לקורבייר זה כבר לא הועיל. בעקבות הספר היתה צניחה חדה במכירות, עד להפסקת הייצור בשנת 1969. ג’נרל מוטורס לא שבה עוד לייצר מכונית עם מנוע אחורי.

ליאור ברוך, חובב וותיק ובעל עבר עשיר עם אמריקאיות שריריות, חלם דווקא על הקורבט, כמין Underdog של תעשיית הרכב האמריקאית. לאחר חיפושים הוא מצא לו מונזה קופה יפה בארה"ב, ייבא אותה לארץ, ולאחר יישור קו מקיף הביא אותה לטקס קבלת הפנים.

ברכות לליאור!

תמונות מהאירוע

צילום: יוחאי רודין

 

מתוך פורום מועדון החמש באתר Cars-Forum ומדף הפייסבוק של המועדון