100 שנה לשברולט - קובי מילוא

פשטידה אמריקאית

אחד השירים המזוהים ביותר עם התרבות האמריקאית, הוא שירו של דון מקלין American Pie, שיר שמבטא את המעבר של אמריקה משנות החמישים הנוצצות של אחרי-מלחמת העולם השניה לשנות השישים הסוערות, עם וייטנאם וילדי הפרחים. השיר הפך להמנון של דור שלם ולנו, חובבי הרכב, יש שורה מיוחדת בשיר – Drove my Chevy to the Levee but the levee was dry. אמריקה נסעה בשנות החמישים בשבי, כינוי החיבה המקוצר לשברולט, וכך הפכה גם השבי לסמל של תרבות ושל אומה. בימים אלה חוגגת שברולט 100 שנים להיווסדה, וזו הזדמנות מצוינת לספר קצת היסטוריה, ולהזכיר גם חגיגה קטנה שלנו במועדון החמש הקשורה למותג. אין ספק ששברולט הוא ללא ספק המותג המזוהה ביותר עם המכונית האמריקאית, והסיפור קשור, איך לא, לאנשים ולאגו. היו-היה איש עסקים קשוח בשם וויליאם דוראנט, שבשנת 1908 מונה למנכ"ל ביואיק ועל בסיסה הקים את תאגיד ג'נרל מוטורס. הוא רכש מייד גם את אולדסמוביל, קאדילק, פונטיאק ומותגים נוספים. ב-1910 הודח דוראנט ע"י הבנקים שמימנו את עיסקאות הרכישה שלו, אבל הוא לא סלח ונשבע לנקום – ואיך נוקמים באמריקה – בעסקים. בשנת 1911 חבר דוראנט לנהג מרוצים שוויצרי-צרפתי בשם לואי שברולה, אותו הוא הכיר בביואיק כשלואי נהג עבורו מכוניות מרוץ. יחד הם הקימו חברה חדשה לייצור רכב, על שמו של שברולה שהיה מוכר יותר בציבור מדוראנט. החברה הצליחה מאד, ושנים ספורות אח"כ החלה לרכוש מניות של ג'נרל מוטורס, עד שבשנת 1917 השתלט דוראנט באמצעות שברולט על ה"גנרל" וחזר לתפקידו כנשיא החברה. אכן נקמה יפה. בינתיים, שברולט השתלבה כחטיבה ב-GM, והתמקמה בקו המוצרים של התאגיד כחברה שמייצרת מכוניות עממיות יחסית, להמונים. היא הפכה יחד עם פורד לסמל של החופש המוטורי בארה"ב, ולחלק מהתרבות של היבשת האדירה הזו.

 

כבר בשנות ה-20 וה-30 היתה שברולט מתחרה ראויה לפורד, וכשהנרי הזקן עוד הציע את המודל T הארכאית, לשברולט היו דגמים מתקדמים יותר שנתנו תמורה טובה לכסף בעיקר בפלח השוק הזול. לאחר מלחמת העולם השניה נהנתה שברולט מהפריחה הכלכלית באמריקה, ושנות ה-50 היו שנים פוריות במיוחד עבורה. בעשור הזה תרמה שברולט חידושים לא מעטים לעולם הרכב – בשנת 1950 תיבה אוטומטית ראשונה במכונית זולה יחסית, בשנת 1953 מכונית ספורט ראשונה מפיברגלאס בייצור סידרתי – הקורבט, בשנת 1955 מנועי ה-V8 Small Block, בשנת 1959 טנדר נמוך – אל-קמינו, וגם הקורבייר – מכונית אמריקאית ראשונה בייצור המוני עם מנוע אחורי וקירור אוויר. דגמים רבים של החברה זכו להצלחה אדירה בשוק, והמפורסם שבהם הוא ה-Bel-Air מסוף שנות החמישים, שנחשב עד היום ל"מודל לדוגמא" של מכונית אמריקאית מהעשור הזה. לשברולט היו גם כישלונות, בעיקר עם הקורבייר שהוזכרה למעלה – היה זה ניסיון נועז לתכנן משהו שונה ולא מקובל – מכונית אמריקאית, אבל בסגנון של "חיפושית", עם דגש על עיצוב וטכנולוגיה מיוחדים. הסתבר בדיעבד שלשוק ולמכונאי הרכב היה קשה לעכל את שלל החידושים הללו, וגם העיתונות שחטה את המכונית בגלל בעיות בטיחות, שבדיעבד לא היו חריגות מכל מכונית אמריקאית אחרת באותה תקופה.

שברולט היא עד היום המותג הפופולארי ביותר של GM, ובשנים האחרונות הוציאו לשוק מכוניות טובות ומעניינות כמו המליבו החדשה, שמתחרה ללא רגשי-נחיתות עם מכוניות מנהלים מאירופה ומיפן. השתלטות של GM על מותג הרכב הקוריאני דייהו נתנה לשברולט גם מכוניות בפלחי השוק הקומפקטיים, איתם היא זוכה להצלחה יפה.

גם בישראל זכתה שברולט להצלחה רבה – עוד בימי המנדט הסתובבו על כבישי הארץ שברולטים לא מעטים, ובשנות החמישים והשישים הם הפכו גם לסמל-מעמד, שכן באותם הימים "מכונית אמריקאית" היתה שם נרדף לפאר והצלחה. בבעלות חברי מועדון החמש מכוניות שברולט רבות שהוותיקה בהן היא משנת 1934, דרך מכוניות רבות משנות החמישים, וכלה בכמות יפה של קורבטים משנות השבעים, חלקן "מקוריות בארץ" וחלקן שיובאו בשנים האחרונות. הקורבטים זכו לפופולאריות רבה בשנים האחרונות בקרב החברים ואף זכו לקבוצה משלהם במועדון.

דילוג לתוכן