20/04/2012 – השקת יגואר E-TYPE משנת 1969 של יוסי נבון

בשנת 1961 בתערוכת הרכב בז'נבה, הדהימה חברת יגואר את העולם בדגם חדש של מכונית ספורט – יגואר E-Type. לתצוגה הגיעה תחילה מכונית הקופה בצבע אפור עכבר, מספר רישוי 9600HP, אשר נהגה בוב ברי גמא את המרחק מהמפעל שבקובנטרי עד ג'נבה ב-17 שעות. אחריו הגיע נורמן דיוס, נהג המבחן של יגואר, במכונית פתוחה בצבע ירוק – מספר רישוי 77RW .

רעיון ה- E-Type קרם עור וגידים עם ייצורם של שני אבות טיפוס, E1A ו-E2A , שיוצרו בשנים 1957
ו-1960 בהתאמה. מכונית הניסוי E1A הושמדה לאחר גמר תוכנית הניסוי, אולם חברתה E2A ניצלה ע"י אחד מעובדי החברה אשר רכש אותה. היא נשמרה ע"י אישתו ב"אסם" עד שנת 2008, כשנמכרה לאספן במחירה פומבית בלא פחות מ- $4,957,000.

מכוניות אלו התבססו על הקונספט של מכונית המרוץD-type שנחלה הצלחה במרוצי המכוניות אשר נערכו בשנות החמישים ב-Le Mans . עיצובה של ה- E-Type, קוויה הזורמים, גיזרתה הצרה וצלליתה הנמוכה, תאמו יותר את מסלולי המרוצים מאשר את כבישים העמוסים של אותם הימים.

בניגוד למכוניות הספורט הקודמות של יגואר מסדרת ה-XK שתוכננו על בסיס שילדה נפרדת, ה- E-Type תוכננה בדומה ל- D-Type כאשר החלק מקצה תא-המנוע ("קיר האש") ועד לקצה האחורי יוצר כגוף אחוד – כלומר ה"שסי" וה"בודי" מיוצרים כגוף אחד. החלק הקדמי עליו ממוקמים המנוע והמתלים הקדמיים בנוי כמבנה מרחבי של צינורות מרובעים. תכנון זה מאפשר חיסכון במשקל, שהוא פרמטר אופייני בקונספט של ה- E-Type. דרך נוספת לקיצוץ במשקל מודגמת במבנה של המתלה האחורי – המתלה בנוי כגשר הכולל את הקפיצים, הבולמים, הציריות, הדיפרנציאל ומערכת הבלימה, כאשר הדיסקים צמודים לדיפרנציאל. כל ה"כבודה" הזו מחוברת למרכב על ידי ארבעה מתלי גומי. המכונית צוידה במנוע ה-XK המפורסם של יגואר בנפח של 3.8 ליטר, עם 6 בוכנות, שני גלי זיזים עליונים ושלושה קרבוראטורים. כל החבילה הזו נתנה הספק מרשים של 265 כ"ס ומהירות מרשימה ביותר של 150 מייל לשעה.

התגובות הנלהבות של עיתונות הרכב וגם של העיתונות הכללית זירזו את חברת יגואר להיכנס ליצור סידרתי של הדגמים שהוצגו בתערוכה, ורשימת ההזמנות עלתה בהרבה על יכולת היצור. ראוי לציין שלמרות חדשנותה של המכונית והביצועים המרשימים שלה, היא נמכרה במחיר סביר מאד יחסית למכוניות בעלות נתונים דומים. 300 המכוניות הראשונות סופקו עם רצפת תא נהג שטוחה ונועלי מכסה מנוע חיצוניים. מכוניות אלו מהוות יעד נכסף לאספני ה- E-Type.

סדרת היצור הראשונה – S1, יוצרה בין השנים 1961-1967. כאמור, לאחר 300 המכוניות הראשונות שונתה הרצפה כדי לאפשר נהיגה מבלי שהברכיים יסובבו את ההגה (מספרים שנהג המבחן היה בחור קטן…). ב- 1964 נוסף דגם 2+2 הכולל ספסל קטן לשני ילדים בגיל הגן או לכלב בינוני. דגם זה היה ארוך בכמה סנטימטרים מהדגם הפתוח ודגם הקופה, והאורך הנוסף איפשר להתקין בו תיבת הילוכים אוטומטית, שהיתה פופולארית בשוק האמריקאי. כמו כן, הוגדל נפח המנוע מ- 3.8 ל- 4.2 ליטר. הגדלת הנפח לא שינתה את ההספק אבל הגדילה את המומנט. באתה הזדמנות הוחלפה גם תיבת ההילוכים מה-MOSS הישנה והחורקת שהיתה ללא סינכרו על ההילוך הראשון, לתיבה משופרת מתוצרת יגואר עצמה.

בהמשך שונו גם ריפודי המושבים הספרטניים (מספרים שכאשר עולה אחד הגלגלים שלS1 על מטבע, הנהג ידע עם זה "עץ או פלי") למושבים בעלי ריפוד עבה יותר אשר שיכך את טילטולי הדרך, אבל גרם לנהגים בעלי רגלים ארוכות לקלל… בעיה נוספת המשותפת לסדרות S1 ו- S2 הוא המרחק הקטן בין הדוושות. אם תנסה לנהוג ב- E-Type עם נעליים חורפיות, אתה עלול ללחוץ על שלושת הדוושות עם נעל אחת….

סידרהS1 מזוהה חיצונית ע"י פנסים ראשיים מחופים בזכוכית ופנסים אחוריים הממוקמים מעל לפגוש. כונס האוויר בחרטום המכונית – קטן.

בעקבות חשיבותו הרבה של שוק הייצוא האמריקאי והצורך למלא אחר תקנות הבטיחות שהוא הכתיב, בוצעו בשנת 1968 מספר שינויים. הדגם מוכר כדגם 1.5 שהיה למעשה דגם-ביניים בין ה- S1 ל- S2. השינויים כללו את הסרת זכוכית החיפוי מהפנסים הקדמיים, ששיפרה את התאורה אך פגעה באווירודינמיות ויותר מכך במראההמיוחד של ה- E-Type. שונה גם לוח המכשירים שכלל מעתה מפסקים שטוחים לפי דרישת החברים מעבר לאוקיינוס. סידרה 1.5 עדיין כללה רדיאטור קטן ומערכת מעצורים חלשה יחסית עבור מכונית מהירה שכזו.

בשנת 1969 הופיעה סידרהS2 שכללה כיסאות עם משענות ראש, חגורות בטיחות ומערכת בלמים משופרת. כמו כן הוגדל הרדיאטור והוגדל כונס האוויר בכניסה למנוע. פנסי האיתות והפנסים האחוריים "ירדו" אל מתחת לפגושים. עם התבגרות ה- E-Type אבד מעט מחן הנעורים שלה אבל היא נשארה עדיין אחת המכוניות היפות מסוגה, והיתה מכונית משופרת ובטוחה יותר יחסית לדור הראשון. סדרה זו יוצרה עד שנת 1971.

בשנת 1971 יצאה לאוויר העולם האחרונה בסדרת ה- E-Type , סדרהS3 . זו כבר היתה חיה אחרת לגמרי – מנוע 12 צילינדרים בתצורת V, נפח של 5.4 ליטר עם תא מנוע שנראה כמו חרטום של מטוס ספיטפייר. המנוע סיפק 274 כוחות סוס מול 265 הסוסים של הסדרות הקודמות, אבל עם מומנט אדיר. המכוניות הפתוחות קיבלו את הריצפה של דגם ה- 2+2 והיו ארוכות יותר, ודגם הקופה הקצר לא יוצר עוד. תא נוסעים הוגדל כדי שיוכל להכיל את הבחורים ה"מלאים" מעבר לאוקיינוס, הגלגלים רחבים יותר והכנפיים נופחו כדי לקלוט את הגלגלים הגדולים. עם כל השינויים הללו עלה גם משקל המכונית ולמעשה הביצועים של סדרהS3 לא עלו משמעותית על סדרהS2 . מכוניות אלו כבר קיבלו אופי של GT רגועות, והן פחות ספורטיביות ו"אגרסיביות" יחסית לסדרות הראשונות. ה- E-Type האחרונה עזבה את שערי המפעל בקובנטרי בשנת 1975.

סה"כ יוצרו 72,515 מכוניותE-Type מכל הדגמים.

המכונית שהשקנו יובאה לארץ לפני הרבה שנים במצב בינוני-מינוס. היא עברה פרוייקט שיפוץ ייסודי שנוהל ע"י יוסי נבון, הבעלים המאושר. ברכות ליוסי!