22/06/2012 – קבלת פנים לוולבו 264 שנת 1979 של אהרון כסאר

מועדון החמש הזמין לקבלת פנים לוולבו 264 משנת 1979

הרכב יובא ע"י חבר מועדון החמש – אהרון כסאר
קבלת הפנים התקיימה במפגש מועדון החמש בצפון בנשר

נאום פתיחה, ברכות וסקירה היסטורית – קובי מילוא.

הוזמנו בעלי רכבים מתוצרת וולבו מכל שנות הייצור
(גם אלה שאינם חברים במועדון החמש)

VOLVO 264 1979

סקירה הסטורית

מאת רוני מילוא

חברת וולבו נוסדה ב-10 באוגוסט 1926 בעיר גוטנבורג כחברת-בת של יצרן המיסבים SKF. פירוש השם וולבו בלטינית הוא "אני מתגלגל" או "אני פונה". השם וולבו נרשם כסימן רשום במאי 1911 כחברת בת של SKF-AB מתוך כוונה לשמש כשם עבור סדרה מיוחדת של מיסבים כדוריים. ברם, השם וולבו שימש רק זמן קצר למטרה זו שכן SKF החליטה להשתמש במותג SKF עבור כל המיסבים שהיא יצרה. ב-10 באוגוסט 1926 החליטו מנהל השיווק של SKF, אסאר גבריאלסון, והמהנדס גוסטב לרסון, לייסד עסק לייצור מכוניות כחלק מקבוצת SKF. הם רצו לייצר מכוניות שיתאימו יותר לאקלים השבדי הקשה ממכוניות הייבוא האמריקאי שהיו נפוצות בשבדיה באותן השנים. לאחר מספר שנים מכרה SKF את מניותיה בוולבו.

סדרת המכוניות הראשונה שייצרה וולבו, נקראה ÖV4 ("עגלה פתוחה – 4 צילינדרים") והושקה ב-14 באפריל 1927. מ-1927 עד 1929 ייצרה וולבו רק 996 מכוניות. סדרת ÖV4 הוחלפה על ידי הדגם PV651 באפריל 1929. ההצלחה הרצינית הראשונה של וולבו בייצור מכוניות היתה עם דגם ה-PV444, שהושק בספטמבר 1944. סידרה זו גם פתחה את שערי השוק האמריקאי בפני וולבו, ומאז ועד היום זהו שוק חשוב ביותר עבור המותג השבדי. ההמשך היה עם סידרת ה- PV544, ואחריה בשנת 1959 סידרת ה-122, הידועה בכינוי אמזון. בשנת 1961 יצאה וולבו מהשיגרה של המכוניות הקשוחות והסולידיות, וייצרה גם דגם ספורט יפה, P1800.

בשנת 67 הוצגה סידרת ה-144, ובשנת 69 הושקה בשבדיה הוולבו 164, גירסת 6 בוכנות של ה-144. וולבו רצו לפנות לפלח שוק יוקרתי וגבוה יותר מזה של ה-144, והפתרון היה הכנסת מנוע גדול יותר עם רמות איבזור והידור גבוהות יותר. המנוע היה בעצם ה-B20 המוכר של וולבו, עם תוספת של 50% בצילינדרים ובנפח. מאחר ומנוע ה-6 היה ארוך ב 50% ממנוע ה-4 בוכנות, נאלצו בוולבו לשנות את חזית המכונית ולהאריך את תא המנוע. ה-164 נימכרה מצויין והשלימה היטב את ה-144.

ב-74', שהיתה שנה מצויינת עבור וולבו, בעיקר בשל מכירות מצויינות בארה"ב, החליטו בוולבו לרענן את ה-144 והציגו את ה-244, שאמנם דמתה מאד חיצונית ל-144 אך הציגה כמה שינויים די משמעותיים. המנוע ותיבת ההילוכים נותרו על כנם, אך המיתלה הקדמי הפך למק'פרסון מודרני שהחליף את עצמות העצה, ומסרק הגה החליף את תיבת ההגה המיושנת. במקביל, הוחלט גם על עידכון ה-164, אבל עם מנוע V6 ולא בטור, כדי שלא יצטרכו "אף" שונה מה-244. יחד עם וולבו, גם רנו הצרפתית ופיג'ו החליטו על פיתוח מכוניות סאלון, ולכן פיתחו יחד מנוע V6 חדש בנפח 2,664 סמ"ק שישמש את ה-264, הרנו 30 והפיג'ו 604. המנוע נקרא PRV, ראשי תיבות של פיג'ו, רנו ווולבו.

כמו ה-164 שאותה היא החליפה, ה-264 היה מהודרת, מאובזרת ועטורת ניקלים, וניבדלה מה-244 בחרטום שונה שהבליט את סבכת המצנן. מנוע ה-V6 סיפק 140 כ"ס, ותיבת ההילוכים היתה ידנית 4 הילוכים, או 4 הילוכים ו-OVERDRIVE, או אוטומטית 3 הילוכים.

ה-264 יוצרה גם בגירסת סטיישן שנקראה 265 והוצגה כשנה מאוחר יותר. בנוסף, בשנת 75' פיתחו וולבו גירסת לימוזין ל-264 שאמורה היתה לשמש ראשי מדינות, וכך היא נכנסה לתחום חדש עבורה. ראוי להזכיר גם את ה-262C, שהיתה מין קופה 2 דלתות.

בשנת 80' עלה נפחו של מנוע ה-V6 ל 2,849 סמ"ק והביצועים שופרו קלות.
בשנת 1983 הוחלפה ע"י סידרה 700.

סרטון האירוע

צילום: דודי חורש

תמונות מהאירוע

צילום: שלמה דן גדרון

 

מתוך פורום מועדון החמש באתר Cars-Forum ומדף הפייסבוק של המועדון