מועדון החמש הזמין להשקה משולבת בנשר:

ווספה 150, משנת 1969 שופצה ע"י חבר מועדון החמש אריה קרון

ואוסטין הילי ספרייט ("עיני צפרדע") משנת 1960 שופצה ע"י חבר מועדון החמש עדו דדיה ועמרם אביו

ההשקה התקיימה במפגש מועדון החמש בנשר בצפון.

נאום פתיחה וברכות – יו"ר מועדון החמש, נחום קדמיאל .
סקירה היסטורית – קובי מילוא.

לאירוע הוזמנו בעלי ווספות ואוסטין מכל שנות הייצור (גם אלה שאינם חברים במועדון החמש).

סקירה היסטורית
כתב: קובי מילוא

קצת קשה למצוא מכנה משותף בין שני כלי הרכב שהשקנו, למעט העובדה ששניהם אדומים, קטנים, וחמודים… בכל זאת, נציין שלפחות בעברית כינויי החיבה שלהם מתחילים באותה אות – צפרדע – וצרעה… ומייד נסביר:

חברת הילי נוסדה בשנת 1945 ע"י דונלד וג'פרי הילי, אב ובן, שהיו מהנדסי רכב מוכשרים. הם יצרו מכוניות ספורט סלון יקרות בעבודת יד ובכמויות קטנות מאד. בשנת 1952, בתערוכת לונדון, הציגה חברת הילי את ה-100, מכונית ספורט יפה שהתבססה על מכלולי האוסטין אטלנטיק. עוד בתערוכה, "נדלק" לן לורד, הבוס של אוסטין-מוריס, על הרכב. מייד נחתם שת"פ עם אוסטין וכך נולד המותג אוסטין-הילי. הדגם שהוצג בתערוכה זכה להצלחה רבה בתור מכונית ספורט גדולה, עם דגמי ה- 100, 100-6 וה-3000. בשנת 1958 החליטה החברה לייצר גם רכב לצד הזול של שוק מכוניות הספורט, והשיקה את האוסטין-הילי ספרייט MK1 – זו היתה מכונית קטנטנה בעיצוב שובה-לב, עם מנוע בנפח 948 סמ"ק שהפיק 43 כ"ס. למכונית היו קפיצים רבע אליפטים ומתלים שלנלקחו היישר מהאוסטין A35. למרות המנוע הצנוע, ובזכות המשקל הקל, למכונית היו ביצועים יפים והעיקר – הרבה כיף. העיצוב העגלגל של המכונית חייב את מיקום הפנסים על מכסה המנוע, וכך היא זכתה לכינוי "עיני צפרדע" – Frogeye. אגב, בצפון אמריקה היא נקראה דווקא "עיני חרק" – Bugeye. 49,000 מכוניות יוצרו עד שנת 1962, כולן באבינגדון (המפעל בו יוצרו גם מכוניות MG). בשנת 1962 תוכנן הדור הבא – ספרייט MK2. המרכב הפך ליותר קונבנציונאלי, פרקטי, אבל קצת איבד את הקסם של הצפרדע… נפח המנוע עלה עם הזמן ל-1100 סמ"ק ואח"כ גם ל-1275 סמ"ק, הבלמים הקדמיים הפכו לדיסק, והקפיצים האחוריים גדלו ל"חצי-אליפטיים". במקביל, יוצר דגם כמעט זהה של MG בשם מידג'ט. סיום ייצור של הספרייט היה בשנת 1971, אבל המידג'ט יוצרה עד 1980. סה"כ יוצרו 130,000 ספרייטים ועוד מעל 226,000 מידג'טים – בהחלט שושלת מכובדת לאותה "צפרדע" קטנה…

עמרם ועידו דדיה, חברים חדשים במועדון, קנו את הספרייט שלהם במצב רעוע למדי, ותוך זמן קצר הרימו שיפוץ לתפארת – ברכות!

ועכשיו במעבר חד לארץ המגף – פיאג'ו היה מפעל למטוסים, שבסוף מלחמת העולם השניה חיפש פרנסה חדשה (איטליה הפסידה…). אנריקו פיאג'ו, בנו של מייסד החברה, החליט להעביר את המפעל לייצור כלי רכב.

לאור המצב הכלכלי הקשה באיטליה, הוא החליט על כלי רכב זול ודו-גלגלי להמונים, אבל רצה משהו קצת יותר מתורבת, נקי ונוח מאופנוע. ההשראה באה מקטנוע אמריקאי, בשם קושמן – הוא יוצר בנברסקה החל משנות השלושים, ונרכש ע"י הצבא האמריקאי עבור הכוחות שהיו מוצבים באירופה לאחר מלחמת העולם. פיאג'ו פנה למהנדס אווירונאוטיקה בשם קוראדינו ד'אסקניו, וביקש ממנו לתכנן קטנוע על בסיס הקושמן. דרישות התכנון היו: מתאים לגברים ולנשים (חצאיות…), מקום לרוכב ונוסע, והגנה על הרוכב מליכלוך. ד'אסקניו, המתכנן, שנא אופנועים, ולכן ניסה לתת בתכנון פתרון לכל הבעיות – מבנה מונוקוק פשוט, חזק ואירודינאמי. גוף סגור ללא חלקים חשופים. מנוע על הגלגל האחורי וביטול הצורך בשרשרת, רצפה נמוכה המאפשרת רכיבה גם עם חצאית, ואפילו מתלה קידמי שתכנונו נלקח מכני-נסע של מטוסים, ואיפשר החלפת גלגל מהירה. המנוע היה דו-פעימתי בנפח 98 סמ"ק, גיר של 3 הילוכים, וללא מתלה אחורי.

כאשר פיאג'ו ראה את אבי הטיפוס, הוא אמר מייד שהמראה מזכיר לו צירעה – ובאיטלקית VESPA. השם אומץ מייד, והפך ברבות השנים לשם גנרי לקטנועים.

הוספה הושקה בשנת 1946, והמכירות החלו לטפס לאורך השנים. בשנות החמישים והשישים הפופולאריות של הכלי היתה בשחקים, באיטליה ובכל העולם. הווספה נתנה פתרון תחבורה זול ואמין, אבל היתה גם הצהרה אופנתית, כיכבה בלא מעט סרטים ונרכשה ע"י הרבה סלבריטי'ס.

לאורך השנים הוספה פותחה ושופרה – נפחי המנוע טיפסו עד ל-200 סמ"ק מצד אחד, אבל גם ירדו עד ל-50 סמ"ק מהצד השני, בדגם קטן, בסיסי וזול לנוער.

בסה"כ יוצרו כנראה 15 מיליון וספות – הן יוצרו תחת רשיון בהרבה ארצות בעולם, וקשה לדעת מהו המספר המדוייק.

גם בארץ זכו הווספות להצלחה יפה, במיוחד בשנים ה"עניות" יותר של המדינה, אבל לא רק. הן אפילו הורכבו בישראל בשנות השישים.

הווספה שלפנינו היא GS160 משנת 1969, בנפח 160 סמ"ק, וגיר של 4 הילוכים. היא שופצה ע"י אריה קרון, חבר וותיק בסניף הצפוני של מועדון החמש, שכבר שיפוצים רבים עברו תחת ידיו. ברכות לאריה ולמשפחה!

סרטון האירוע
צילום ועריכה: אלי ברי