אחת השאלות הראשונות שנשאל כל בעל MG קלאסית (אחרי ה"מוכר?") היא "מה ראשי התיבות האלו?" ומאיפה בכלל היצרן הזה… בשנה האחרונה נחסכו לנו חלק מהתשובות, משום שלפתע, אחרי 2000 שנות גלות, התמלאו העיתונים בפרסומות ל-MG, גם אם היא לא ממש מתוצרת הממלכה המאוחדת… אז ראשית, תשובה לשאלות: חברת MG נוסדה באנגליה בשנת 1925 על בסיס של סוכנות מכירות ומוסך של חברת Morris באוקספורד, אנגליה. הסוכנות הייתה רכושו הפרטי של ויליאם מוריס, הלא הוא מייסד חברת המכוניות המפורסמת. השם של הסוכנות היה Morris Garages, או "מוסכי מוריס", וראשי התיבות הלא הם MG… את הסוכנות ניהל איש מוכשר בשם ססיל קימבר, שהבין במהרה שמכונית ה- Morris Cowley שהייתה הרכב הפופולרי ביותר באנגליה באותה תקופה, הייתה פשוט קצת משעממת ללקוחות מתוחכמים, שהיו מוכנים לשלם 50% יותר עבור 10% תוספת של ביצועים, עיצוב ובעיקר – תדמית ספורטיבית. אז קימבר ביקש מהחבר'ה במוסך להנמיך את ה- Morris ע"י החלפת קפיצי העלים לשטוחים יותר, לשחק קצת עם הכיוון של המנוע ובעיקר – לשפר קצת את העיצוב החיצוני. התוצאה נקראה MG Special , ועדיין נשאה את הסמל של Morris על הרדיאטור. בשלב מסוים כשהעסק הצליח, עיצב קימבר את האותיות MG בתוך מתומן, וכך נולד אחד המותגים האהובים בתולדות המכונית. את המוניטין העיקרי שלה רכשה MG ע"י ייצור מכוניות ספורט דו-מושביות קטנות וחמודות, וגם ע"י מכוניות נוסעים, ספורט-סדאן, שנתנו שילוב של ביצועים ונוחות, לנהג ולמשפחה. במקביל, השקיע קימבר לא מעט כסף בפיתוח קבוצת מרוצים רשמית של המפעל, שתיצור לו תדמית ספורטיבית ומורשת.

בשנת 1927 נרשמה MG כיצרן עצמאי בבעלות אישית של ויליאם מוריס, עברה לבניין גדול יותר באוקספורד, ונפרדה אט-אט מהזהות ה"מוריסית" של המכוניות. הדגמים העיקריים היו MG 18/80, מכונית גדולה יחסית עם מנוע בעל 6 בוכנות, וה- MG Midget הדו-מושבית שהייתה למעשה הבסיס לרוב דגמי MG בעתיד. ההצלחה המסחרית הייתה מיידיתוגרמה ל- MG "לעבור דירה" פעם נוספת, הפעם לבית חרושת גדול ומרווח בעיירה Abingdon שמדרום לאוקספורד. שם פעל המפעל עד לסגירתו באוקטובר 1980.

תחילת שנות ה-30 אופיינה בשלל דגמים חדשים – J, PA, PB, L, F,K וכמובן ה- Magnet K3 המיתולוגית שזכתה במרוץ "Ulster Tourist Trophy" המפורסם כשנובולארי האגדי ליד ההגה. כמעט כל דגם הוצע לקונים במרכב הקלאסי של 2 דלתות ושני מושבים, אך גם מרכב Saloon סגור, עם ארבעה מושבים נוחים ומפוארים.

בשנת 1935 "נשבר" לויליאם מוריס מהצעצוע, הוא מכר את החברה לקונצרן Morris והתנתק מהפיקוח והשליטה בחברה. אנשי Morris הרגיעו קצת את קימבר וסגרו לו את מחלקת המרוצים האהובה שלו. הם דרשו וקיבלו דגמים מודרניים המבוססים יותר על חלקים סטנדרטיים של הקונצרן – אך בה במידה מעוצבים היטב, בעלי ביצועים ספורטיביים ובעיקר – עם אותו "קסם" שקורץ לנהג. בסוף שנות ה- 30 יצרה MG את ה- TA שהייתה ממשיכת דרך לעקרון שהתוותה ה- Midget המקורית, אבל גם סדרה של מכוניות ספורט-סלון גדולות ומפוארות SA, VA ו- WA עם מנועים בנפח עד 3.5 ליטר. מכוניות אלו התחרו ביגואר SS הגדולות של התקופה, ונחשבות כיום ליקרות ונדירות.

במהלך מלחמת העולם השניה יצרה MG טנקים וחלקי מטוסים עבור המאמץ המלחמתי, ואז גם הצליח ססיל קימבר להסתכסך סופית עם הבוסים מ- Morris. הוא פוטר מהחברה שהקים, ונהרג באופן טרגי בתאונת רכבת בשנת 1945.

לאחר מלחמת העולם השניה חזרה MG לעבודה ונרתמה למאמץ השיקום של כלכלת בריטניה ע"י ייצוא מסיבי, בעיקר לארה"ב. MG מצאה לה קהל מעריצים חדש – היו אלו כל אותם חיילים אמריקאים ששרתו באירופה במלחמה וגילו את הכיף שבנהיגה ספורטיבית במכונית קטנה וזריזה – אנטי-תזה ל"אוניות" הכביש האמריקאיות הגדולות. הדגם הראשון שיוצר היה ה- TC, שבעצם היה המשך ישיר של הדגמים שלפני המלחמה – קפיצי עלים קדימה ואחורה, ציר קשיח קדמי, מנוע Morris צנוע בנפח 1250 סמ"ק, גלגלי שפיצים דקיקים והעיקר – עיצוב ספורטיבי מסורתי ויפיפה והמון הנאה בנהיגה. ה- TC זכתה להצלחה מסחררת (במושגי התקופה) – יוצרו מעל 10,000 מכוניות. שליש מהן הגיע לצפון אמריקה, למרות שהמכונית יוצרה רק עם הגה ימני. רק כאשר הגיעה ה-TD בשנת 1950 הציעה MG לראשונה בתולדותיה הגה שמאלי כאופציה… ה- TD כבר קיבלה מתלה קדמי נפרד, וכשעיצובה החל להתיישן קיבל החרטום עיצוב אווירודינמי יותר והמכונית הפכה ל- TF. זו עד היום אחת ממכוניות MG היפות ביותר, ומחירה בשוק האספנות גבוה בהתאמה.

בשנת 1956 הלכה MG עם הקידמה, והוציאה לשוק את ה- MGA. יחסית לעיצוב השמרני של MG זו הייתה חדשנות רדיקאלית – עיצוב זורם ויפה, קווים עגלגלים וכמובן מכניקה מסיבית והתנהגות כביש מהנה. ה- MGA זכתה גם להצלחה נאה במספר מרוצי "לה-מאן". יוצרו מעל 100,000 מכוניות מדגם זה עד להחלפתו בשנת 1962.

לאורך כל שנות ה-50 ייצרה MG גם דגמי ספורט-סלון שהתבססו מכנית על דגמי Morris שונים, אך שמרו על האופי הייחודי של MG. היו אלו ה- YA, YB וה- Magnet ZA/ZB. כמו בשנות השלושים, דאגה MG גם לחובב מכוניות הספורט שנאלץ לשנע גם משפחה וילדים…

בשנת 1962 יצאה החברה עם מחליפה מרווחת ומודרנית ל- MGA, הלא היא ה- B. הייתה זו המכונית הפתוחה הראשונה של החברה ללא "שאסי", עם מרווח פנימי מרשים, "פינוקים" כמו חלונות בדלתות ומנוע 1,800 סמ"ק שניפק 98 כ"ס ומומנט בשרני. ה- MGB זכתה להצלחה חסרת תקדים, ויוצרה לאורך 18 שנים במעל חצי מיליון יחידות. רובן הגדול יוצא לצפון אמריקה, וצרכי השוק שם הכתיבו חלק ניכר מהאבולוציה של הדגם. לאורך השנים זכתה ה-B למנוע וגיר משופרים, אביזרי נוחות לנהג, אבל גם לטמבונים שחורים ומכוערים בשנת 1975 והגבהה של המתלים שפגעה ביציבות (שוב, בגלל האמריקאים). בשנת 1965 הצטרפה ל- B הפתוחה ה- MGB-GT ע"י הוספת גג קשיח ודלת אחורית. ה- GT הייתה מכונית ספורט פרקטית ומהנה והתאימה לאקלים הבריטי הרבה יותר מהדגם הפתוח. בשנת 1968 יוצרה מוטציה בשם MGC, שהייתה למעשה השתלת מנוע 6 בוכנות בנפח 3,000 סמ"ק בגוף של ה-B . משקלו הגבוה של המנוע שיבש את התנהגות הכביש של המכונית וגרם לתת-היגוי בולט. המכונית "נשחטה" ע"י עיתונות הרכב של התקופה וייצורה הופסק כבר ב- 1969 לאחר שרק 9,000 מכוניות יוצרו. כותב שורות אלו יכול להעיד שצמיגים מודרניים רחבים פותרים את הבעיה של ה-C בצורה קלה ומהירה, אבל למרבה הצער בסוף שנות השישים הם עוד לא היו בנמצא… בשנות השבעים יוצרה גם וורסיה קצרת ימים ל- MGB עם מנוע V8, רק במרכב GT ועם הגה ימני.במקביל ל- B ייצרה MG בשנות ה- 60 וה- 70 גם את ה- Midget. היא נבנתה למעשה על בסיס ה- Austin-Healey Sprite ויוצרה במפעל MG תחת שני המותגים. המכונית הייתה חזרה לקונספט המקורי של ה- Midget משנות ה-30 – מכונית יותר קטנה וזולה מה- B, אבל עם מקדם גבוה של "כיף לכסף".

MG לא זנחה גם בשנות ה-60 גם את תחום הספורט-סלון, וייצרה (בבית החרושת של Morris) דגמים משופרים של ה- Austin 1100 וה- Morris Oxford (עם גריל של MG וצמד קרבורטורים).

שנות ה-70 בישרו את דעיכתה של MG ושל תעשיית הרכב הבריטית בכלל, ב"זכות" השתלטותה של British Leyland כמעט על כל המותגים העיקריים. הייתה זו תקופה של ניהול כושל, שביתות ובעיות איכות רבות. מפעל MG הקטן והמשפחתי ב- Abingdon מעולם לא הושבת והיה ידוע באיכותו הגבוהה, אבל ההתדרדרות הכוללת של הקונצרן לא פסחה עליו. באוקטובר 1980, לאחר שסירבו לאשר ל- MG תקציבים לפיתוח דגמים חדשים וה- B הפכה כבר לאנכרוניסטית – נסגר המפעל. ה- MGB וה- Midget האחרונות שירדו מפס הייצור הועברו מייד למוזיאון מורשת הרכב הבריטית – יום עצוב.

במהלך שנות ה- 80 השתמשה Leyland במותג MG עבור דגמים ספורטיביים של ה- Metro, Montego, Maestro, וקשה לומר שמכוניות אלו הוסיפו כבוד למותג. בשנות ה- 90 הופרטה ליילנד, הפכה ל- Rover Group והובן שלמותג הוותיק יש ערך רב – בתחילה יוצרה סדרה מצומצמת של 2500MGB משופרות עם מנועי V8 (רק עם הגה ימני למרבה הצער) והצלחת ה- Mazda MX5 נתנה תיאבון לפיתוח ה- MGF המוצלחת. זו כבר הייתה Roadster רצינית ויורשת ראויה למורשת המכובדת.

קבוצת רובר פשטה בשנת 2005, ונרכשה בתחילה ע"י קבוצת נאנג'ינג אוטומוביל מסין, ולאחר מכן ע"י SAIC – Shanghai Automotive Industry Corporation.המותג Rover לא היה חלק מהעיסקה (הוא כיום בבעלות פורד) וקבוצת SAIC בחרה במותג MG כדי לשווק את הרכבים שעמדה לייצר. מכוניות MG כיום מתבססות על הטכנולוגיות החדישות ביותר, וממשיכות את המסורת של MG בייצור מכוניות ספורט-סאלון מפוארות ומהנות. ה- 550MG שנמכרת כיום בישראל היא בעצם נכדתה הרוחנית של ה-ZA/ZB Magnette משנות החמישים, ונינתה של ה- VA משנות השלושים. ה- 550 מצוידת במנוע בנפח 1,800 סמ"ק עם טורבו שנותן הספק מרשים של 161 כ"ס, ומשודך לגיר אוטומטי 5 הילוכים טיפטרוניק. לכל מי שתוהה על השילוב בין MG וגיר אוטומטי, נזכיר שכבר בשנות החמישים ניתן היה להזמין את ה-ZA Magnette עם גיר Manumatic חצי אוטומטי, עבור חובבי נהיגה ספורטיבית שלא רוצים לאמץ את רגל שמאל… ההיסטוריה חוזרת.

ומילה אחרונה, אישית, מ"שרוט MG עם קבלות" שכמוני: מותגי רכב כה רבים נעלמו להם מהעולם המוטורי לאורך השנים: טריומף, סאנבים, הילמן, סימקה, פנהרד, סטודבייקר ועוד. יש לי הנאה רבה לראות ש- MG עדיין עימנו, וגם בשנת 2011 הסמל המתומן עדיין מפאר את חוטמן של מכוניות חדשות. המורשת נמשכת, גם אם לא באותה היבשת…