*(פלקון נקראת על שם ציפור הבז)
כולנו מתאהבים. בצורה כזאת או אחרת, בנעורים, בהתבגרות…אבל אין כמו אהבה ראשונה. בדרך כלל האהבה הראשונה חולפת לה לבלי שוב, בלתי מושגת אבל תמיד תמיד נשאר ממנה טעם חמוץ מתוק.
וכך גם עם אהבה ראשונה מוטורית.
נער הייתי וגם בגרתי, אולם האהבה הראשונה המוטורית שלי אמנם אבדה, אבל שבה אלי בטוויסט מפתיע לפני כמה שנים.
קוראים לה פורד פלקון 1960.
נולדתי עם קום המדינה למשפחה ייקית שמכוניות היו בה עוד בימי אוסטריה העליזים של לפני מלחמת העולם ומאז שאני זוכר את עצמי היה "אאוטו" בסביבה. היתה זאת הילמן מינקס, פאקארד, קייזר, וכמובן פורד מהדגם שכונה "קופסת נעלים" (פורד 1952 – 1949)
רק טבעי היה שהילד יוולד עם הגה ביד ואבי נתן לי לפעמים להחזיק בהגה ואימי שהיתה מכונאית יותר מאבי, דחפה אותי מדי פעם לקרבי המנוע.
עוד משהו שגדלתי איתו היו עיתוני "טיים" ו"לייף" שמתוכם גזרתי את הפרסומות של המכוניות האמריקאיות ולהם נוספו פרוספקטים שאימי ליקטה עבורי בסוכנויות.
ואז הגיעה שנת 1960. בין המכוניות הגדולות והברוטליות שכיכבו בפירסומות הופיעה הקטנה והעגלגלה, הנשית..ובום! כמו שאנחנו לא יודעים למה אותה נערה עשתה לך את זה, כך גם עם המכונית. פלקון קראו לה. התאהבתי כמו שנער בן 12 יכול להתאהב. כל קימור וכל קו באוטו ריגשו אותי.
מאז אספתי כל פיסת נייר על הפלקון. דמיינתי שאני נוהג בה. לוקח את החברה הראשונה שלי, ס', באוטו. ישבתי שעות בכיתה ונהגתי כל הזמן. ס' היתה מסתכלת עלי בעיניים מצועפות כשה"החלפתי הילוכים" על הירך שלה. ואז היא אמרה…"בני!!! צא מהכיתה!!!" זאת היתה המורה כמובן ששאלה אותי משהו ואני הייתי בכלל עם ס' בכביש, דוהר אל…מי יודע.
באותה שנה הוריי החליטו להחליף את ה"אאוטו" במכונית פורד. היה "ברור" לי שהם יקנו פלקון. הרי אנחנו מומחים בלקבוע להורים. כשהגענו לסוכנות פורד ברחוב המסגר, אויה…שוד ושבר! הם חתמו על פורד אנגליה… המוכר שראה שאני על סף דמעות, הוריד לי פרוספקט של פלקון ואמר"הנה יש לך פלקון…". הפרוספקט הזה נמצא אצלי עד היום