הקרייזלר נורסמן
בתחילת שנות החמישים הובילה תעשית הרכב האמריקאית את העולם. אמריקה שלא נפגעה כלכלית במלחמת העולם השניה, ייצרה מכוניות כמו שהאמריקאים אוהבים: גדולות, מעוצבות במוחצנות וללא תיחכום מכני.
באמצע שנות החמישים נמשך עיצוב הרכב האמריקאי אחרי המטוס וזה על מנת להראות חדשנות ו…למכור.
גם קרייזלר רצתה להמחיש חדשנות והחליטה ליצור את ה"אבטיפוס של האבטיפוסים". מכונית יחידה במינה שבתוכה ישולבו העיצובים והאבזרים של "העתיד על פי קרייזלר".
הכוונה היתה בעצם ליצור מטוס על הכביש. ממש כמו המוסטנג, עשור מאוחר יותר, המיכלולים המיכנים נלקחו מהמחסן של קרייזלר. מנוע ומערכת העברה וגיר (אוטומטי) מנוסים ואמינים. אבל כל הייתר…
בשביל "כל הייתר" הלכו האמריקאים לאיטליה. תעשית הרכב האיטלקית רק החלה להתאושש מהחורבן של המלחמה ועיקרה התרכז בדגמים העממיים כדוגמת הפיאט 500. פרארי, מזרטי כמעט ולא הורגשו ולמבורגיני היה בכלל יצרן טרקטורים. מה שכן היה ידוע הוא העיתוב האיטלקי, ה"שיק" המיוחד שהתבטא לא רק בעולם הרכב אלא גם בארכיטקטורה ובאמנות.
קרייזלר פנו לפיאט ובקשו המלצות על בוני מרכבים שידועים באיכותם. פיאט המליצו על שניים, פינינפארינה ובית מלאכה נוסף שהיה אז קטן ופחות ידוע בשם גיאה.
קייזלר בחרו בגיאה וזאת היתה נקודת מפנה במשרד התכנון הזה שהתפרסם מאוחר יותר בכל העולם. הדרישה היתה לעצב מכונית תצוגה שתהיה "הכי אוטומטית בעולם"
האמריקאים שלחו לאיטליה את שילדת המכונית הגדולה שלהם, קרייזלר 300 הספורטיבית שרק הוחל ביצורה. המנוע היה של 5500 סמ"ק שהפיק כ 230 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית שני הילוכים שכמקובל אז בקרייזלר הופעלה על ידי כפתורים שהוצבו בלוח השעונים.