הם עשו הכל כדי שהיא תגיע בביטחה ליבשת אחרת, העלו אותה על האניה הכי חדישה כי ידעו שהמכונית היקרה מפז תחצה את האוקיאנוס ותגיע בשלום לאמריקה.

אבל…

זהו הסיפור של הקרייזלר נורסמן (Norseman), הקרייזלר הנורדית או הסקנדינבית, אם נתרגם את שמה מילולית. ודווקא סקנדינבים קטעו את חייה…

הקרייזלר נורסמן

בתחילת שנות החמישים הובילה תעשית הרכב האמריקאית את העולם. אמריקה שלא נפגעה כלכלית במלחמת העולם השניה, ייצרה מכוניות כמו שהאמריקאים אוהבים: גדולות, מעוצבות במוחצנות וללא תיחכום מכני.

באמצע שנות החמישים נמשך עיצוב הרכב האמריקאי אחרי המטוס וזה על מנת להראות חדשנות ו…למכור.

גם קרייזלר רצתה להמחיש חדשנות והחליטה ליצור את ה"אבטיפוס של האבטיפוסים". מכונית יחידה במינה שבתוכה ישולבו העיצובים והאבזרים של "העתיד על פי קרייזלר".

הכוונה היתה בעצם ליצור מטוס על הכביש. ממש כמו המוסטנג, עשור מאוחר יותר, המיכלולים המיכנים נלקחו מהמחסן של קרייזלר. מנוע ומערכת העברה וגיר (אוטומטי) מנוסים ואמינים. אבל כל הייתר…

בשביל "כל הייתר" הלכו האמריקאים לאיטליה. תעשית הרכב האיטלקית רק החלה להתאושש מהחורבן של המלחמה ועיקרה התרכז בדגמים העממיים כדוגמת הפיאט 500. פרארי, מזרטי כמעט ולא הורגשו ולמבורגיני היה בכלל יצרן טרקטורים. מה שכן היה ידוע הוא העיתוב האיטלקי, ה"שיק" המיוחד שהתבטא לא רק בעולם הרכב אלא גם בארכיטקטורה ובאמנות.

קרייזלר פנו לפיאט ובקשו המלצות על בוני מרכבים שידועים באיכותם. פיאט המליצו על שניים, פינינפארינה ובית מלאכה נוסף שהיה אז קטן ופחות ידוע בשם גיאה.

 

קייזלר בחרו בגיאה וזאת היתה נקודת מפנה במשרד התכנון הזה שהתפרסם מאוחר יותר בכל העולם. הדרישה היתה לעצב מכונית תצוגה שתהיה "הכי אוטומטית בעולם"

האמריקאים שלחו לאיטליה את שילדת המכונית הגדולה שלהם, קרייזלר 300 הספורטיבית שרק הוחל ביצורה. המנוע היה של 5500 סמ"ק שהפיק כ 230 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית שני הילוכים שכמקובל אז בקרייזלר הופעלה על ידי כפתורים שהוצבו בלוח השעונים.

הדבר הכי בולט בעיצוב הנורסמן היה הגג. לרכב בן שתי הדלתות היה גג משופע שהזכיר את הקופה.  הגג היה חסר את התומכות בצידי הרכב והוא נשען רק על חלקו האחורי. מלפנים לא היו חלונות משולשים או עמודים ושם הגג נשען ישירות על השימשה הקדמית. כדי להפחית מהלחץ נבנה הגג ממתכת דקיקה ולמרות זאת שולב בו חלון שמש ("גג נפתח") שיצר בעיות רבות כי היה קשה לכוון אותו כך שיאטום את הגג כמו שצריך.

פנים הרכב כלל פטנטים שנכנסו רק מאוחר יותר לתעשיה כמו הפעלה חשמלית של גג השמש, צבע מיוחד מחזיר אור שנצבע בצד האחורי של המושבים הקדמיים כאמצעי נסיוני להאיר את החלק האחורי ועוד. לוח השעונים עוצב בצורה עתידנית וארבעת מושבי העור יכלו להסתובב חשמלית.

העיצוב החיצוני היה ספורטיבי ובהתאם למגמה של "ללכת על מטוס סילון"…

הנורסמן בעת בנייתה בסדנת גיאה שבטורינו, איטליה

לקח לסדנת גיאה שנה וחצי לבנות את אב הטיפוס עם השקעה של מאות אלפי דולרים (של אז) וביולי 1956 הרכב היה מוכן לשואו הגדול בארצות הברית (עם מסע פרסום בהתאם). הכוונה היתה להציג את הנורסמן בתערוכת הרכב של 1957 בדטרויט ככוכבת האירוע. ואכן דבר דומה לא היה בידי פורד או GM.

 

הרכב נארז בזהירות בארגז עץ גדול והועמס על אנית הפאר האיטלקית "אנדראה דוריה" ששטה בין גנואה וניו יורק. היא היתה החדישה בצי הנוסעים האיטלקי וברור היה שאנית הפאר תיקח את מכונית הפאר בביטחה ליעד, אנשי קרייזלר במישיגן שלא זכו לראות את המכונית עד אז, ציפו לה בכליון עיניים….

לא זכו וגם לא יזכו…

יום לפני ההגעה לניו יורק, ב 25 יולי 1956, התנגשה האנדריאה דוריה באנית נוסעים שבדית (סקנדינבית…כן?) בשם שטוקהולם. השבדית הישנה יותר הצליחה להטביע את הדוריה החדישה תוך כמה שעות. רוב הנוסעים ניצלו במבצע הצלה הרואי שבוצע בעיקר על ידי צוות השטוקהולם למרות שהיא ניזוקה בצורה קשה (השטוקהולם תוקנה והיא שטה עד היום בשם אחר…). אבל האנדראה דוריה שקעה לקרקעית והנורסמן אבדה לעולמים.

האנדראה דוריה שוקעת עם הנורסמן בפנים… (צילום:"לייף")

 

הרכב נראה מאז רק פעם אחת על ידי צוללן בשנות הששים והוא דיווח על ערימת פחים חלודה. זה מה שנשאר מתקוותה של קרייזלר לעצב מכוניות מתקדמות ו"עתידניות".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *