MGA: קלאסיקה בריטית במיטבה – קובי מילוא

את חברת המכוניות MG אין צורך להציג – כל חובב רכב קלאסי מכיר את החברה האנגלית הקטנה, שבמשך שנים התמחתה בייצור מכוניות ספורט קטנות וחמודות, בדרך כלל בצורת ה-Roadster הקלאסית. לאחר מלחמת העולם השנייה פרצה MG מעבר ליבשת אירופה, והחלה ביצוא מאסיבי של מכוניות לארה"ב. האמריקאים גילו שמכונית קטנה וזריזה מספקת חווית נהיגה שונה ומהנה לעומת אוניות הכביש האמריקאיות המגודלות. MG ייצרה באותה תקופה את ה- TC ואחריה את ה- TD. אלו היו למעשה דגמים משודרגים של תכנונים משנות השלושים, ואופיינו בכנפיים ופנסים נפרדים, "גריל" קדמי זקוף, ואווירודינמיות של ארון קיר… הן היו מכוניות מקסימות ומלאות קסם, אבל בתחילת שנות החמישים הן הפכו למיושנות, במיוחד יחסית למתחרות מבית, כדוגמת הטריומףTR2.העיצוב היה שם המשחק בשנים אלו, ו- MG נזקקה לדגם חדש ומודרני כדי להמשיך ולהצליח בשווקי היצוא החשובים.

כבר בשנת 1951, בנה סיד אֶנֶבֶר, המעצב הראשי של MG, אב טיפוס שהשתתף במרוץ לה-מאן. מכונית זו הייתה מבוססת של שילדת ה-TD, אך עם גוף זורם ואווירודינמי. בשנת 1952 פיתחה MG אב-טיפוס של דגם כביש המבוסס על מכונית המרוץ, אך הנהלת BMC, הוא קונצרן אוסטין-מוריס שאליו השתייכה החברה, דחתה את ההצעה. הם העדיפו להתרכז במכירות האוסטין-הילי 100, שהושקה בשנה זו. אנשי MG הסתפקו בינתיים בביצוע "מתיחת פנים" ל-TD, בדמותה של ה-TF, אבל המכירות הצונחות שכנעו את הבוסים ובשנת 1955 הושקה סוף סוף ה- MGA. קוריוז מעניין קשור לשמה של המכונית – דגמי MG תמיד היו מסומנים באותיות, ושנה לפני הצגת המכונית הושקה ה- Z-Magnet, שהייתה מכונית ספורט-סאלון. הפתרון ההגיוני היה להתחיל את האלף-בית מחדש, ולקרוא לדגם החדש A. לכבוד ההשקה נבנו שלוש מכוניות מאלומיניום שהשתתפו במרוץ לה-מאן של 1955. המקומות המכובדים (חמישי ושישי בקטגוריה) נתנו למכונית החדשה "ייחוס גזעי" ותרמו להשקה מוצלחת.

ה- MGA תוכננה על בסיס שילדה נפרדת חזקה, וצוידה במנוע B החדש של BMC בנפח 1489 סמ"ק. היה זה מנוע ברזל קשוח, עם גל-זיזים תחתון ושני מאיידי SU קלאסיים, והספקו עמד על 68 כ"ס(ואח"כ גם שודרג ל – 72 כ"ס). המתלים היו נפרדים מלפנים (עצמות עצה כפולות), ומאחור תוכנן סרן קשיח שנתמך בקפיצי-עלים. לא מהפכני, אבל בהחלט ברמה המקובלת באותן שנים. עבור לקוחות MG המסורתיים, עיצוב המכונית היה פריצת דרך של ממש: את השלדה עטף גוף זורם ויפיפה, בסגנון דומה ליגואר XK120 שהושקה מספר שנים קודם לכן. המכונית צוידה בגלגלי דיסק רגילים, כאשר חישוקי "שפיצים" היו אופציה. הביצועים היו יפים לתקופה, והמכונית "סגרה" 98 מייל לשעה. התנהגות הכביש הייתה חדה ומהנה, במיטב המסורת של MG.

שנה אחר-כך, הוצגה וורסיית קוּפֶּה סגורה ויפה, עם חידוש מהפכני בדמותם של חלונות עולים ויורדים בדלתות… צריך לזכור שהדגם הפתוח צויד במקום בחלונות בתריסים מתפרקים, הנקראים באנגלית Side-Screens. הקוּפֶּה נשארה בייצור לאורך כל חיי הדגם, וזכתה לאותם שיפורים ושינויים כפי שיפורט בהמשך.

בשנת 1958 זכתה ה-MGA להגדלת נפח המנוע ל- 1588 סמ"ק, כאשר ההספק גדל בהתאמה ל- 80 כ"ס. המכונית גם קיבלה בלמי-דיסק לגלגלים הקדמיים במקום בלמי התוף הישנים. מבחוץ לא היו שינויים משמעותיים, למעט תוספת פנסי איתות מאחור.

בזכות פוטנציאל השלדה של המכונית, הוחלט באותה שנה להציע גרסה חזקה יותר. תוכנן מנוע בעל גל-זיזים עליון כפול על בסיס הבלוק של מנוע ה-1588 סמ"ק, שהספקו היה 108 כ"ס. בתחום השלדה, צוידה המכונית בחישוקי דיסק עם נעילה מרכזית, שהסתירו 4 בלמי דיסק נשכניים. השיפור בביצועים של ה- Twin-Cam היה מרשים, אך למרבה הצער אמינותו המזעזעת של המנוע לא הרשימה כלל… היו מקרים של בוכנות מפוצצות, טלטלים שפרצו להם חורים בבלוק, ועוד קטסטרופות שונות ומשונות. המנוע האקזוטי והרגיש דרש תחזוקה קפדנית והקפדה על נהיגה נכונה. עוד לא היו אז מגבילי-סל"ד… לאחר שנה ראשונה וקשה שופרה מאד אמינות המנוע, אך כידוע "אין הזדמנות שנייה לתקן רושם ראשון", וייצור ה- Twin-Cam הופסק בשנת 1960, כאשר יוצרו 2,211 מכוניות בלבד.

הפרק האחרון בחייה של המכונית הגיע בשנת 1961: ה- MGA קיבלה וורסיה מתקדמת יותר של מנוע ה-B, בנפח 1622 סמ"ק. למרות הפרש הנפח הזעיר, היה זה מנוע טוב בהרבה, עם "נשימה" קלה יותר והספק עדיף של 90 כ"ס. תוספת ההספק ושינויים ביחס ההעברה הסופי אפשרו מהירות סופית אמיתית של מעל 100 מיל לשעה. מבחוץ נבדלות מכוניות אלו בגריל קדמי שקוע, ופנסים אחוריים שונים (אלו למעשה פנסי מיני-מיינור "שוכבים").מכוניות אלו נקראות Mark-II ונחשבות לטובות שבסדרה.

בשנת 1962 זכתה ה- MGA לכבוד להיות ה-MG הראשונה שעברה את רף 100,000 העותקים. הייתה זו סיבה למסיבה במפעל הקטן והמשפחתי, אבל היה ברור שהמכונית כבר בסוף דרכה. בתחילת שנות השישים השוק דרש מכוניות מודרניות עם מרווח פנימי גדול יותר ועם אביזרי "מותרות" כמו חלונות עולים ויורדים, ידיות חיצוניות לדלתות ותא מטען בגודל סביר. MG נענתה לאתגר ע"י תכנון מכונית חדשה לגמרי, הלא היא ה-MGB, שהמשיכה בגאון את המסורת.

ל- MGA שמור מקום מכובד ביותר בדברי-ימי MG. הצלחתה של המכונית הפכה את החברה לייצואן מצליח, ולמפעל מכוניות ספורט בייצור המוני. בשוק האספנות של ימינו, ה- MGA מהווה שילוב מוצלח של קלאסיקה עם התנהגות כביש וביצועים מהנים, וללא כל רגשי נחיתות גם בתחבורה המודרנית. תחזוקת המכוניות קלה, המכאניקה אמינה וקשוחה, וכל חלקי החילוף ניתנים לרכישה ללא קושי באנגליה. בישראל, MGA היא מראה נדיר – ידועות 5-7 מכוניות, חלקן במצב משופץ ויפה.